היה הייתה פעם משפחת מלוכה, בה כל
הילדים היו קרובים לאביהם. כולם קיבלו
חינוך טוב והתנהגו ממש בהתאם למעמדם, כי הרי האצילות מחייבת.
יום אחד, קמו חלק מהבנים והחליטו
שנמאס להם ללבוש חליפות, לדבר בנימוס ולהשתתף בטקסים
רשמיים. הרבה יותר נוח ללבוש ג'ינס, לדבר "חופשי- חופשי" וללכת לבלות במסיבות.
כך לאט, לאט, התרחקו להם הבנים
מבית המלוכה בהרגשה שלחוץ ותובעני שם.
במשך
הזמן הם גם התחילו לזלזל במוסד המלוכה וראו בו דבר ארכאי, לא מודרני שזמנו עבר ואת
קו המחשבה הזה הם גם הנחילו לבניהם.
בניהם באופן טבעי התרחקו עוד יותר,
שכן, גם להם היה יותר נוח ללבוש ג'ינס מאשר להיות מכופתרים בעניבה וחליפה. אלה אף
הרחיקו מאבותיהם ובנו אידיאולוגיות - על בסיס קו המחשבה שהונחל להם - אשר התאימו
לנוחיות המתבקשת.
הנכדים, כבר היו כל כך רחוקים, שהם
אף החלו לפקפק אם היה בכלל בית
מלוכה או שזו סתם המצאה של אנשים שאוהבים טכסים רשמיים ו/או מוכרי חליפות,
שהאינטרס הכלכלי שלהם ברור.
לבדוק ממש לגבי בית המלוכה - הם
כבר לא יכלו, לא בספרי ה"אידיאולוגיה" של הוריהם וגם לא בספרים הקודמים
שנהיו כבר לא מודרניים ו/או "כבדים מדי", ואחרי הכל - ההרגלים הנוחים
היו באמת כל כך נוחים.
אולם, למרות הכל, הרי בני
משפחת המלוכה הם
וה"דם הכחול" בער בקרבם ולא נתן להם מנוח. לפיכך, הם רצו לקבוע
חד משמעית לגבי בית המלוכה. מה גם שלא היה מדובר רק בשאלה אקדמית אלא ממש מעשית
מכיוון שריחוק
ואולי אף נידוי מבית המלך, הנו דבר לא ממש נעים ולעומת
זאת קרבה אל המלך הנה דבר עצום.
יום אחד הגיע לידם הלינק בית
המשפט שהזמין אותם להיות חברים בחבר המושבעים במשפטה של
היהדות ….