היסטוריה
וארכיאולוגיה
בפרק זה נראה הצלבות
לאמינות ההיסטוריה שלנו גם על פי מקורות חיצונים.
למעשה היום כבר בהיר אך יש
עדין כאלה שמתעקשים לחפש בפנס.
היסטוריה וארכיאולוגיה
מאחר
והתורה נוגעת בעמים, אישים ומקומות ידועים ומוכרים, חייבים היו להיות לה אסמכתאות
ארכיאולוגיות.
לצערנו, גיבורינו נולדו כמה חודשים לפני עידן הקולנוע, כך שלא נשאר שום סרט
מהתקופה וחוץ מזה גם סרט ניתן להכחיש שהרי ישנם מאות סרטים מתקופת השואה ולמרות
זאת מגמת ההכחשה נמשכת (מי שמתעקש תמיד יכול לשאול מספריית הוידאו את הסרט
"עשרת הדברות" בכיכובו של צרלס הסטון).
ובכל זאת הרי שבידינו אסמכתאות לכל תקופה
המצוינת בתורה בין אם ממצאים התואמים את המסגרת הארכיאולוגית והתרבותית כללית של
המזרח התיכון דרך שמות המופיעים בתנ''ך וכמו כן ממצאים התואמים בדיוק את המסורת
היהודית.
פשוטה של היסטוריה
|
לפי אגדות שונות, הן
במקורותינו והן במקורות זרים משתמע, כי אברהם אבינו היה הגאון האנושי שבכל
הדורות. לפי חז"ל הוא חקר בענייני אלוהות כבר בגיל שלוש (נדרים ל"ב,
ב: רמב"ם ע"ז פ"א,ה"ג: רמב"ן בראשית יא, כח') כל מלכי מזרח ומערב
היו משכימים לפתחו לשמוע ממנו דברי חכמה (בבא בתרא ט"ז, ב': יומא כ"ח,
ב') ובעיקר בענייני אסטרונומיה. ואמנם מספר פלביוס, כי אברהם אבינו לימד
את חכמי מצרים את חכמת החשבון, המדידה ותכונות השמים. לפי עדותו בשם הקטאיוס
(חי בתקופת אלכסנדר הגדול, היה היסטוריון וסופר נודע, כתב על ההיסטוריה המצרית,
על שירי הומרוס וחיבר ספר "על היהודים" שנודע בשם "על
אברהם". יש אומרים שכתב שני ספרים "על היהודים" ו"על אברהם").
הוא היה משכמו ומעלה. הוא הרבה לשבח את היהודים בכלל ואת אברהם בפרט. הקטאיוס אינו היחיד
שכתב על אברהם אבינו. גם ההיסטוריון והתוכן הבבלי ברוסוס (חי במחצית הראשונה של
המאה ה – 3 לפנה"ס), כותב עליו מבלי להזכיר את שמו: "ובדור העשירי
אחרי המבול היה אצל הכשדים איש אחד צדיק וגדול ובקי בעניני שמים...". באותו
נוסח כותב גם אבסביוס: "ובדור העשירי... וכדברי אחדים בדור השלושה עשר,
נולד אברהם, שעלה על כל בני אדם באצילותו ובחכמתו והמציא גם את חכמת האסטרולוגיה
וחכמת הכשדים" (אברהם שליט "קדמוניות היהודים"
ח"ב. הערות לספר ראשון הערה 198). אמנם, ברוסוס שימש
ככוהן לאליל בל (מראדך) בבבל, אך סיפוריו – פרט לאגדות אליליות כמובן – הם יותר
אמיתיים משל כל סופר אחר שבתקופה העתיקה. הוא לא נמשך אחר סיפורים דמיוניים.
דבריו מתאמתים מדי פעם על ידי מקורות אחרים המתגלים. (א. קורמן – יהודי
מיהו ומהו עמ' 14) |
|
אין בדעתנו להתעכב
כאן על דברי ימי האבות בארץ. עד כדי כך מרובים כאן הפרטים, שנתאמתו על ידי
התגליות בשנים האחרונות. שרוב החוקרים המומחים סילקו ידם מן התיאוריה הישנה של
ביקורת המקרא. לפיה אין סיפורי האבות בעיקרם אלא פרויקציות
מימי הממלכה המחולקת (המאה הח' והט' לפנה"ס). (וילים פוקסול אולברייט – "מתקופת האבן עד הנצרות"
עמ' 143) |
|
בהקיפו
– תוך הפשטת הלבוש העל טבעי מן העובדות – הרי סיפור היהודים כפי שגולל
בתנ"ך עמד במבחן הביקורת והארכיאולוגיה: כל שנה מוסיפה אישורים מתעודות
מונומנטים וחפירות. עלינו לקבל את דיווח התנ"ך עד שיופרך (וויל דורנט,
ההיסטוריה של התרבות). (Will Durant, The story of civilization. Vol 1) |
"אמת מארץ תצמח"
|
אברהם פלמס - ראשית האומה: ימי בראשית של כל אומה ולשון לוטים בערפל. רק זכרונות
קלושים, מהם בעלי ערך היסטורי כלשהו, מפלסים להם דרך במעבה הדורות. יחיד הוא עם
ישראל בין עמי המזרח הקדמון, ששמר מסורת מסועפת ואורגאנית, הכלולה בספרי התורה
ובספר יהושע, על מוצאו ותולדותיו לפני שהופיע כישות מגובשת בזירה ההיסטורית.
אמנם, אפשר שאף בקרב שכני ישראל היו מהלכות מסורות מארצות מכורותיהם. אלא שמשום
עם של תקופת המקרא לא הגיע לידינו שפע פרטים מן הקדם היסטוריה שלו כמו מישראל.
לא כל שכן תיאור מלא ורצון כזה שבשחזור סיפורי האבות, כפרשת יציאת מצרים
ובעלילות כיבוש הארץ. (תולדות ע"י בימי קדם עמ' 33)
|
|
הנתונים השתנו ברבות הימים, ואילו בערכים לא חל שינוי. למשל,
כאשר מימצאי כתב היו מועטים יוחסה תחולתו של הכתב הפונטי לשנת אלף לפנה"ס
בקירוב. בהתאם לכך יוחסו רוב סיפורי המקרא – כיציאת מצרים, כיבוש
הארץ, התנחלות השבטים – למסורות שנמסרו בעל פה, ורק בתקופה מאוחרת יותר
הועלו על הכתב. מכאן מקור ההשקפה, שיסודה בחוקרים וולהאוזן ואלט, אשר על פיה אין
להתייחס לסיפורי המקרא כמהימנים ביותר מבחינה היסטורית, למרות שהתנ"ך
מציין, כי כבר משה כתב את מסעות בני ישראל במדבר, וכיוצא באלה. במרוצת הזמן נתגלו מימצאי כתב חדשים, אשר הניעו אותנו להקדים
את תחולת הכתב לשנת 1500 לפנה"ס בקירוב. אין איפוא לשלול שבתקופת יציאת
מצרים וכיבוש הארץ כבר היו דברים כתובים, כמצויין במקרא. אך עם השינוי בגישתנו
לכתב, לא חל שינוי בגישה הרואה את סיפורי התנ"ך כסיפורי מסורת. (מי היו
הפיניקים –
נ.ר. גנור עמ' 11) |
|
יחזקאל קויפמן – תולדות
האמונה הישראלית מדע המקרא
נמצא בזמננו במצב מיוחד במינו: קיימת בו "שיטה שלטת", אבל אין יודע
עוד בדיוק מפני מה היא "שלטת" בתולדות הרוח, וקרה לפעמים שאיזו תורה
או מחשבה, שנתבססה בשעתה על יסודות מסוימים ומוסמכים, מוסיפה להתקיים קיום
ערטילאי גם אחרי שנתמוטטו אותם היסודות שעליהם העמידו אותה יוצריה. מקרה כזה קרה
גם למדע התנ"ך בזמננו. לפני כמה עשרות שנים נתקבלה אותה השקפה על התהוות
התורה ועל התהוות האמונה הישראלית שולהויזן בסס אותה על שלשלת אחידה של הוכחות
שנקראה על שמו. ההוכחות שהביא ולהויזן כאילו השלימו זו את זו וכאילו נצטרפו
לניבכי יסוד מוצקים שהועמד עליהם בנין משוכלל. אבל בינתיים נתערערו ונתמוטטו
היסודות אחד לאחד, הראיות הופרכו או נתפקפקו. אנשי האסכולה הוכרחו להודות,
שהראיות ברובן אינן עומדות בפני הביקורת, אבל מן המסקנות לא זזו. בייחוד – מן
המסקנות ההיסטוריות הספרותיות. |
לאחר שהבאנו כעדי מומחה כמה מהיסטוריונים
החשובים וראינו שדעתם בכללות נוחה עם הכתוב בתורה נמשיך ונרד לפרטי הדברים.
מתוך החומר הרב לא נתעכב על שמות אנשים ,שמות
מקומות ,מנהגים ועוד שנמצאו תואמים לתורה, אלא נביא כ9 מוצגי הגנה שממש "קופצים" לעין.
נח והמבול:
ספור המבול נמצא במסורות של עמים רבים
כשהמפורסם שבהם הוא סיפורי גלגמש, דבר שבהחלט מהווה הצלבה לתאור המקראי אולם, אם
עדיין קיים ספק שהדבר אכן קרה באה הכתבה הבאה ומסירה אותו:
מכות מצרים
מכות מצרים: אגדה או הגדה , פפירוס איפובר תיאור חי של עד מצרי, מפענח קצת
מהתעלומה:
הפאפירוס
המכיל את דבריו של המצרי איפובר, נרכש בשנת 1828 על ידי המוזיאון של ליידן בהולנד
ומספרו הקטולגי 344 . הפאפירוס כתוב על שני צידיו.
הוא מכיל שבעה עשר עמוד.
פרופסור עמנואל ווליקובסקי מנתח
בספרו "דורות בתוהו את הפאפירוס ומצביע על הדמיון בין מבנה הקטסטרופות, כפי
שמתאר אותו המצרי איפובר (והוא מדווח על עשר), לבין הנאמר בספר שמות. מרוח הדברים
של הכותב, ניכר בעליל, שזהו תיאור עצוב וכואב של מאורעות יוצאי דופן, שהוא עד להם.
בהתאם לגישתו הכללית של הפרופסור ווליקובסקי, הבונה מחדש את הכרונולוגיה של
מלכויות מצרים, שייכת תעודה זו בדיוק לתקופת יציאת מצרים, ופאפירוס איפובר הוא
דיווח "מן השטח".
|
פאפירוס איפובר מכות בכל הארץת. דם בכל מקום
(2:5-6) הנהר הוא דם (2:10) האנשים נרתעים מלטעום – בני אנוש וצמאים למים (2:10) אלה הם מימינו. זהו אושרנו !
מה נעשה? הכל נחרב. (3:10-13) www כל החיות לבם בוכה, הבקר גועה
(5:5) www עצים הושמדו (4:14) אמנםכן, שערים עמודים וקירות
נאכלו על ידי האש (2:10) מצרים בוכה ארמון מלוכה בלא
רווחיו בלא פירות בלא תבואה, אשר לו הם שייכים החטה, השעורה, האוזים והדגים
(10:3-6) אמנם כן, השחת הכל אשר אתמול
עוד נראה. האדמה הושארה ללאותה כמו אחרי קציר פשתת (5:12) אין למצוא פירות ולא ירק… רעב (6:1) www ראה, הבקר הופקר ואין איש
שיאספם יחד, כל אחד מחפש רק את אלו החתומים בשמו (9:2-3) www אמנם כן, בני הנסיכים השלכו
לעבר הקירות (4:3) בתי הסוהר חרבו (6:3) … היתה צעקה גדולה במצרים (12:30) הנחמה נשמעת בכל הארץ, מעורבת
בקינות (3:14) אמנם כן, הגדול והקטן זעקו:
הלוואי ואמות (4:2) האמנם זה סוף האדם, לא הריון
ולא לידה ! אוי, תפסיק נא האדמה מן הרעש, ויפסק השאון (5:14) הערים חרבו, מצרים עלית השחתה
(2:11) הכל נהרס (3:13) מעונות האדם התהפכו ברגע (7:4) www ראה,
האש עלתה גבוה גבוה, ולהבתו הולכת נגד אויבי הארץ (7:1) |
ספר שמות ויהי הדם בכל ארץ מצרים… (ז' כ"א) ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם… (ז' כ') ויבאש היאור… (ז' כ"ד) ויחפרו כל מצרים סביבות היאור
מים לשתות כי לא יכלו לשתות ממימי
היאור… (ז' כ"ה) www הנה יד ה' הויה במקנה אשר בשדה
בסוסים בחמורים ובגמלים, בבקר ובצאן
דבר כבד מאוד… (ט' ג') www ויט משה את מטהו על השמים וה'
נתן קולות וברד ותהלך אש ארצה… והיה הברד ואש מתלקחת בתוך ברד כבד מאוד, אשר לא היה כמוהו בכל
ארץ מצרים מאז היה לגוי.. (ט' כ"ג – כ"ד) ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב
השדה ובכל ארץ מצרים… (י' ט"ו) ויך הברד בכל ארץ מצרים את כל
אשר השדה מאדם עד בהמה ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שיבר… (ט' כ"ה) www ועתה שלח העז את מקנך ואת כל
אשר לך בשדה כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה ולא יאסף וירד עליהם הברד ומתו… (ט' י"ט) www ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו
וכל מצרים ותהיי תעקה גדולה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת… (י"ב ל') ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל
בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי, אשר בבית הבור וכל בכור
בהמה… (י"ב כ"ט) www וה' הולך לפניהם יומם, בעמוד
ענן, לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם… (י"ג כ"א) |
קריעת ים סוף
דעה מקובלת בין מבקרי המקרא - וניתן
למצוא אותה גם בספרי למוד לבתי"ס תיכוניים - שקריעת ים סוף הייתה עניין של
גאות ושפל, דבר השכיח באזור זה.
כיצד אדם אינטליגנטי יכול לטעון שמדובר בגאות ושפל? הרי לפי התורה נקרע
הים לשנים ואילו בגאות ושפל מדובר על נסיגת הים ושובו, ואם מדובר בדבר
טבעי ושכיח, כיצד זה נפלו המצרים (בעלי הבית ) בפח ויתירה מכך מה ריגש את העם כולו
ובכלל מדוע המעשה לא חוזר על עצמו מאז.
עוד קצת על המקרה בקטע הבא:
מתוך הספר "דורות בתוהו "מאת דר עמנואל וליקובסקי:
בשנות הששים של המאה
האחרונה, באל עריש, עירה שעל הגבול בין מצרים ופלסטין (ישראל) עבר תייר וראה מצבה
עשויה אבן גרניט שחורה עם רשמי כתב חרטומים אשר משכה את תשומת לבו. הערבים באזור
השתמשו בה כאבוס לבקרם. תאור המצבה ופיענוח חלקי של הכתב יצא לאור בשנת 1890, בזמן
שעדין השתמשו בה כאבוס. במאה הנוכחית האבן הועברה למוזיאון של איסמעליא וניסיון
חדש נעשה לתרגם את המצבה.
מאז
גילויה של מצבת אל עריש לא זכתה לפרסום רב, והיחס אל הטקסט המוזר היה כאל מיטוס
(אגדה) למרות שמלכים, ארמונות ומקומות גאוגרפיים ידועים נזכרים בה ואף תואר כיבוש
זרים. שמות האלילים המופיעים בכתב הם שמות לואי מלכותיים. הכתב נעשה בתקופת
פטולמוס או ההלניסטית, אבל התאור הוא על מאורעות של תקופה הרבה יותר קדומה. תקופת
המלך טום ויורשיו.
|
ספר שמות "ויחזק
יהוה את לב פרעה מלך מצרים וירדף אחרי בני ישראל
ובני ישראל יצאים ביד רמה: וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חגים על
הים כל סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו על פי החירת לפני בעל צפן:" (שמות
יד' 9)
מציבת פי חרותי "הארץ
היתה מאוד נגועה. רעה היתה מנת חלקה. מהומה גדולה היתה בארמון… משך
תשעה ימים אף אחד לא יצא מהארמון ובמשך אותם תשעה ימי מהומה היתה סערה כה גדולה שלא
ראה לא איש ולא אליל את פני זולתו." ספר שמות "ויאמר
יהוה אל משה נטה את ידך על הים וישבו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו: ויט משה
את ידו על הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו ומצרים נסים לקראתו וינער יהוה את
מצרים בתוך הים:" (שמות יד' 27) מציבת פי חרותי ...צעדת
פרעה וליגיוניו מסופרת בתוך התיאור על המהומה והסערה שתחשיכו את הארץ. הם הגיעו
למקום בתואר הבא: הוד מלכותו (כמה מילים חסרות)
נמצא על מקום הנקרא: פי חירותי. ספר שמות "אז
ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליהוה ויאמרו לאמר אשירה כי גאה גאה סוס
ורכבו רמה בים: עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו:
יהוה איש מלחמה יהוה שמו: מרכבת פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלשיו טבעו בים
סוף: תהמת יכסימו ירדו במצולת כמו... (שמות ט"ו 4) מציבת פי חרותי ...כמה
שורות לאחר מכן כתוב שהוא נזרק ע"י כח כביר. הוא נזרק ע"י …. לגבהים.
הוא נישא עד לשמים. הוא לא חי יותר. |
כבוש הארץ ע"י יהושוע
כמו
שספרנו, כל העולם ידע על יציאת מצרים ושמו של עם ישראל ואלוקיו הלך לפניו. הגמרא
מספרת שלפני כיבוש הארץ שלח יהושוע אגרות לתושבי הארץ ובהם הוא הציע להם 3
אופציות: להיכנע , להילחם או לברוח. עוד מספרת
הגמרא על העם הגירגשי שעזב וברח לאפריקה. והנה התגלתה באפריקה מצבה המספרת על בריחתו של עם מפני יהושוע. ראה
פרטים בקטעי המקורות שלפניך:
|
"דאמר
רבי שמואל (ג) (א) שלש פרסטיניות שלח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ מי
שהוא רוצה להנות יפנה להשלים ישלים לעשות מלחמה יעשה גרגשי פינה והאמין לו
להקב"ה והלך לו לאפריקי" (ירושלמי שבועית פ"ו פ"א) |
|
"ואלה מלכי הארץ אשר הכה
יהושע ובני ישראל בעבר הירדן ימה מבעל גד בבקעת הלבנון ועד ההר החלק העלה שעירה
ויתנה יהושע לשבטי ישראל ירשה כמחלקתם: בהר ובשפלה ובערכה ובאשרות ובמדבר ובנגב
החתי האמרי והכנעני הפרזי החוי והיבוסי" (יהושע י"ב 8) |
|
שמות
לד : "שמר
לך את אשר אנכי מצוך היום הנני גרש מפניך את האמרי והכנעני והחתי והפרזי והחוי
והיבוסי" |
|
ההיסטוריון
הביזנטי, פרוקופיוס שהיה מזכירו של בליקר, מספר על כתובות פיניקיות שנחקקו על
שתי מצבות בנומידיה: "אנו אלו, שנמלטנו השודד יהושע" כתובת זו תואמת
את המסורת היהודית המספרת שחלק מתושבי ארץ ישראל נמלטו לאפריקה כאשר פלש יהושע
לארץ. לעומת זאת, אין הדבר אהוב על חוקרי מקרא מודרניים, שכן כתובת זו מאשרת
את קיומו של יהושע כאישיות היסטורית. אין הם יכולים להכחיש שפרוקופיוס הוא עד
מלומד ולא משוחד אשר קרא את הכתובת. על כן הניחו שהכתובת זוייפה על ידי מורי דרך
מתוך שאיפה להפוך את איזורם למושך יותר לזרים. אבל הם שכחו להוסיף שמורי דרך
אפריקניים אלו למדו בעיון רב את המסורת בע"פ של עם ישראל. (מתוך
ניצוצות 3) |
|
מריבה על קרקעה של ארץ ישראל בעת
העתיקה: בספרו
של ההיסטוריון הביזאנטי פרוקופיוס
(אמצע המאה השישית לסה"נ) על מלחמת הוואנדאלים נמצא סיפור מתמיה זה: מאחר שהרצאת
קורות הימים הביאתנו עד כאן (היינו עד המלחמות שבין בליסאריוס ובין המאורים),
צריך שנספר תחילת המעשה, מאין באו עמי המאורים ? אל לוב וכיצד נאחזו בה. כשיצאו
העברים מארץ מצרים ובאו אל גבולה של פלשתינה, נפטר משה, איש חכם שהנחה אותם
בדרכם. ואת שלטונו ירש יהושע בן נון, הוא הכניס את העם אל הארץ וכבש אותה,
ובמלחמה זו הראה גבורה של מעלה מטבע האדם. הוא הכניע את כל השבטים: כבש במהרה את
הערים והוחזק בן אדם של יתייצב איש לפניו. בעת ההיא נקראה כל ארץ החוף
מצידון ועד גבול מצרים בשם פניקיה. כל ההיסטוריונים של קדמוניות פניקיה מסכימים,
שבימי קדם מלך מלך אחד על כל הארץ ההיא, שבה שכנו שבטים גדולים, כגון הגרגשים
והיבוסים וכיוצא בהם מן השמות הנקובים בספר דברי הימים של העברים. משהכיר
העם הזה שאין לעמוד בפני המצביא הבא עליהם, הסתלק מארץ אבותיו וירד למצרים
הסמוכה. אבל שם לא יכלו למצוא מקום יפה ליישובם. הואיל ומצרים מעולם משופעת
באוכלוסים היתה: לפיכך יצאו ללוב והושיבו שם הרבה ערים, וכך כבשו את כל לוב כולה
עד עמודי היראקלס, ושם הם יושבים עד היום הזה ומדברים בלשון הפניקית. אף מבצר
בנו להם באחת מערי נומידיה. במקום שיש היום יישוב בשם טיניזיס, שם עומדים ליד
המעיין הגדול שני עמודי שיש ועליהם חקוקות בכתב הפניקים מלים פניקיות שפירושן
הוא: אנחנו האנשים שנסנו מפני הלסטים יהושע בן נון. בשינויים
קלים נמצא סיפור משונה זה על יהושע ועל הכנענים גם בליקוטים מספרו של ההיסטוריון
הנוצרי יוחנן מאנטיוכיה, וכן במילון של סווידאס הביזאנטי בנופך של טעויות הבנה
וסילופים, כרגיל בידו, אצל שניהם נוסח הכתובת היה: אנחנו הכנענים, שרדף
אחריהם יהושע הלסטים, כאן נקראים הבורחים בפירוש כמו במקרא בשם כנענים. מה
שאין כן אצל פרוקופיוס, הרואה את שבעת עממי כנען כחלק של ממלכה פניקית גדולה
ואחת. (יוחנן
לוי – "עולמות נפגשים" – ביאליק תשכ"ט עמ' 60) |
יריחו:
תצוגת תכלית של כבוש יעד מבוצר
השיטה: יהושוע פרק ו :
הביצוע: יהושוע פרק ו
:
השרידים: (מתוך הספר "התנ"ך האבוד"
מאת יהושוע עציון )
המזבח בהר עיבל
הוא קוסם ,הוא קוסם, הוא קוסם...
הארכיאולוג ואיש הציבור הידוע יגאל ידין בספרו חצור
כותב על חויותיו כארכיאולוג:
|
יגאל ידין: "לא
רק שנתאשרו מסקנותינו ביחוס שבכתוב לשלמה, אלא שנתאשרה גם אמיתות התיאור
המקראי לפעילותו של שלמה בחצור
ובמגידו ולא היה גבול לשמחחינו. זכורה לי היטב
התחבולה שהשתמשנו בה כדי לעשות רושם על פועלינו. עוד קודם שנחשף מתארו של השער,
סימננו את תכנחות השער של מגידו על פני הקרקע בחצור, ותקענו יתידות לסימן פינות
וקירות. לאחר מכן הורינו לפועלים לחפור על פי הסימנים, "אמרנו להם כאן תמצאו קירות" או "כאן תמצאו חדר" כשנתאמתו
"נבואותינו" עלה כבודינו בעיני הפועלים לאין ערוך, הם ראו בנו קוסמים.
אלא, שפועלינו שהיו ברובם עולים חדשים קשישים מצפון אפריקה , לא הכירו את התנך
על בוריו , ככשראנו באוניהם את הסיפור המקראי על פעולות שלמה בחצור, במגידו,
ובגזר , ירד כבודינו לשפל המדרגה, ואילו כבוד התנך עלה למרום". י"האמת היא שמדריכנו
העיקרי היה המקרא .כארכיאולוג איני יכול לתאר לעצמי התרגשות רבה יותר מאשר עבודה
שתנ"ך ביד אחת - אם נרצה להיזקק ללשון ציורית - ואת החפירה בשניה, וזה היה
סודן העיקרי של תגליותינו מתקופת שלמה". (חצור עמ' 193-198 |