דברי פתיחה
בדיון
זה נתוודע לסוגיה שלפנינו ויחשפו לראשונה טענות הצדדים
דברי פתיחה
תביעה:
היהדות רצופה צווים ודרישות לא הגיוניות ולא מודרניות ולמעשה נראה שמעשי האליל והאמונות התפלות שולטות בכפה.
הגנה: אכן, למסתכל מבחוץ נראים הדברים
לא הגיוניים. אולם ה"הגנה" טוענת: כמו שיתכן שבורג במכונה, ייראה מיותר – לצופה בלתי מקצועי, או קטע בתוכנית הנדסית ייראה בלתי שייך – למי שלא בקי ברזי התכנון ההנדסי, כך גם נושאים ביהדות נראים
לציבור החילוני לא הגיוניים ולא מודרניים מפאת חוסר ידע בסיסי בנושאי היהדות החל אפילו במשמעות הנכונה של חגי
ישראל דרך הכרת גדולי האומה היהודית עבור ברבבות ספריהם ("עם ישראל" – "עם הספר") וכלה בהיסטוריה הלאומית (אין כאן כוונת
התנשאות אלא פשוט ציון מצב עובדתי).
מבלי להכיר את כל "חלקי התמונה" נוצרים
עיוותים בתפישה שתופשים את היהדות. וכי מה הפלא שנושאים מסוימים נראים מוזרים
כשעדיין לא הורכבו כל החלקים המרכיבים את תמונת היהדות.
בפיזיקה, "תורת היחסות", גילה אינשטיין
שאם ניסע מספיק מהר, הזמן יעמוד ואם נוסיף מהירות , נוכל אף לחזור אחורה בזמן.
נשאלת השאלה: האם נכון יהיה שאדם שלא בקיא בפיזיקה
וב"תורת היחסות" יטען שגילוי זה מופרך?! וכל זאת למה? מפני שלא נראה לו
הגיוני שאם ניסע מספיק מהר, הזמן יעמוד!
קודם
ילך וישתלם במתמטיקה ולאחר מכן בפיזיקה ו"תורת היחסות" ורק אז יהיה ראוי
לבחון את הנושא ולגלות את דעתו.
אולם, בעוד שניתן להסתדר בחיים גם ללא "מנהרת
הזמן", הרי שהיהדות היא סלע קיומנו, מה גם שאפילו הרחוקים שביהודים מקיימים
ממילא חלק מהמצוות ה"לא הגיוניות" כמו ברית-מילה, מזוזה, חתונה ועוד.
נוצר לו אם כן בהוויה הישראלית מעגל קסמים שבו חוסר
הידע מוליד אי הבנה ולעתים אף גרוע מזה - סלידה מהיהדות, בגלל הדברים שנראים על
פניהם, במבט שטחי, לא הגיוניים. אותה אי הבנה ואף סלידה מולידים רחוק יותר גדול שיוצר
חוסר ידע גדול יותר וכך הלאה. הדרך היחידה לפריצת מעגל הקסמים היא: לימוד יסודות
היהדות !!!
וכי אין ה"יהדות" שווה בדיקה יסודית? הרי
כל יהודי ממוצע משקיע מינימום 12 שנות לימוד מחייו ללימוד מקצועות שונים. כמה
מתוכם השקיע בלימוד ה"היהדות" ובחינתה (מה גם שלפי היהדות יש הרבה מה
להרוויח או לחילופין מה להפסיד)?
תביעה: מילא חוקים לא הגיוניים
אבל מדוע ההתעקשות הפאנאטית?
הגנה: האם אדם שמתעקש למלא
במכוניתו רק דלק 95, נטול עופרת, יקרא פנאט ?! הלא יש דלק אחר,
זול
ונגיש יותר ?! אלא, שהוא יודע שאלה הם הוראות היצרן. מה גם שדלק זה הוא איכותי
לסביבה ולכן הוא טוב יותר לרווחת הכלל !
כך גם אנו מאמינים שתורתנו היא הוראות
היצרן (אלוקים) לאדם למען ייטב לו ולסביבתו.
הנה עוד חומר למחשבה: רעיון לא הגיוני
הנשען על רעיון הגיוני - הנו יותר הגיוני מאשר - רעיון הגיוני הנשען על רעיון לא
הגיוני. נשמע מסובך ? דוגמא פשוטה תסביר הכל: יקל עלינו להישמע להוראות פרופסור
גדול ברפואה - אפילו אם הן "לא נראות" לנו, יותר מעצות הגיוניות של איזה
ליצן בשוק.
דוגמא נוספת: נישמע יותר בקלות לפקודות -
אפילו לא הגיוניות - של הרמטכ"ל מאשר להוראה של סתם חיל.
נמצא, שככל שהאומר בכיר יותר, גדול
וסמכותי יותר, הרי מאחר שיש לו זווית ראיה רחבה יותר ותמונה מלאה, לכן הגיוני
ומתבקש לבצע הוראות שלו אפילו כאלה שנראות לנו לא
כך גם במקרה שלנו: אם אמנם התורה היא תורת
אמת ונתן אותה אלוקים בורא ושולט העולם (דבר שנצטרך להוכיח בהמשך), הגיוני לבצע את
הוראותיו, אפילו כאלה שאינן נראות לנו הגיוניות. כמו, אצל רופא, שלאחר שוידאנו
שהוא אכן רופא טוב, ניקח ללא היסוס את המרשם שיתן למרות שאנו לא יודעים מה בדיוק
יש שם .
תביעה: היהדות היא אמונה, ואין הכרח להאמין, כפי
הפתגם הידוע "איש באמונתו יחיה". מי שירצה, יאמין ומי שלא, לא ! - כמו
בספור הידוע על האיש שהבריח סמים - באומרו שזה אוכל לציפורים. כשתפסו אותו, אמר:
ירצו, יאכלו - לא ירצו, לא יאכלו.
הגנה: נשיב על ראשון, ראשון ועל אחרון, אחרון: המונח
"אמונה" שהתורה מדברת עליו, שונה מהמונח הרווח בצבור. לדוגמא, אדם יכול
להתבטא ולומר: "אני מאמין שנצליח לקנות את הבית", כלומר, הנחה המבוססת
על הגיון. אולם, אינה דבר בטוח.
לא
זאת כוונת היהדות ! אדרבא, היהדות היא שקבעה את הפתגם הידוע : "פתי יאמין לכל
דבר" (ספר משלי).
היהדות מדברת קודם כל על צורך בידיעה ברורה ומוחלטת, לוגית
וקרה. לא רגשי לב ולא שמועה, אלא, הכרה שכלית שממנה מתחברים אל דרגה יותר גבוהה
שהיא –
האמונה - שבה, מזדהה האדם עם
המסרים, לא רק מבחינה שכלית, אלא גם
מבחינה רגשית. ככתוב : "וידעת
היום והשבות אל לבבך, כי: ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין
עוד". כלומר, קודם כל ידיעה שכלית ולאחר מכן צרוף ההזדהות הרוחנית.
במאמר מוסגר יש לציין שבכל יהודי טמונה האמונה בצורה
פנימית בעצם הנשמה לעתים אפילו בתת הכרה. ניתן להבחין באותה אמונה פנימית שמתפרצת
במקרים של חוסר אונים שם היהודי קורא לאלוקיו, או אפילו אצל גנב המתפלל באמונה שלא
יתפשו אותו (למרות הפרדוקס שבדבר)
ובעיקר ניתן להבחין באותה אמונה פנימית במקרים של קידוש השם שם יהודים
אפילו לא דתיים ויתרו על חייהם ולא על יהדותם.
כלומר לסיכום ניתן להשוות את האמונה לרצון לחיות ,
הוא קיים אצל האדם באופן טבעי, אם האדם יתעמק באופן שכלי בדבר הוא יראה ויכיר שיש
בלרצון לחיות גם טעם שכלי והכרה זו אף תגביר אצלו את הרצון לחיות . כך גם האמונה
היא קימת אצל היהודי באופן טבעי, אם
היהודי יתעמק באופן שכלי באמונה הוא יראה ויכיר שיש בה גם טעם שכלי והכרה זו אף
תגביר אצלו את האמונה.
בהקשר לפתגם "איש באמונתו יחיה": שוב טעות: הציטוט הנכון מהנביא
חבקוק הנו: "צדיק באמונתו יחיה". ואכן ההשואה בין אמונה לחיות אינה
מקרית מאחר והאמונה היא החיות האמיתית
"צדיק באמונתו יחיה". כלומר, אצל הצדיק הבסיס לחייו היא האמונה.
ומכאן למשפט מקביל: "כל אחד והאמת שלו".
הרי ברור שכלל זה יכול להיות נכון לגבי "טעם" בבגדים, או באוכל. אך
לא שייך לומר זאת על חוקים מתמטיים, לדוגמא, כשכל אחד יגיע לפתרון שונה, באומרו
שזוהי האמת שלו. הרי חוץ מהאנדרלמוסיה שתיווצר, זה פשוט לא נכון.
יתירה מכך, כיצד ניתן לבוא בטענות לגנב האומר שזוהי האמת שלו, או, המכה את
חברו הטוען שזוהי אמונתו ?
ובנוגע לספור הנ"ל על מבריח הסמים: הרי ברור
שזוהי בדיחה, ויותר מכך. כל העוקץ שלה הוא שהופכים עובדה אמיתית - שהציפורים לא אוכלות
סמים - לאיזה דבר ערטילאי רב משמעי, שתלוי בטעם כזה או אחר של הציפורים .
אגב,
מאחר והתורה מחייבת ידיעה, היא מחויבת גם לתת את הכלים לדעת. להבדיל, מדתות אחרות
שמתמקדות בשלב הרוחני בלבד.
ולסכום: היהדות טוענת - חד משמעית - שתורת ישראל היא: "תורת אמת"
, כשכל זאת ניתן להוכחה ברמה עובדתית, ללא כל הנחות מוסכמות מראש. הכל שפיט, כל
שאלה מותרת - ואדרבא - צריך שתישאל, למען יוסר ה"קל" שבספקות.
תביעה: שמא יוצגו העובדות ונוכל להיטיב בהם את עיננו.
הגנה: אם הים היה - דיו והשמיים - יריעת נייר, גם אז
תקצר היריעה. אולם, לצאת ערומים הרי לא נוכל ואנו נציג כמה מה"שפיצים"
של מערך ההוכחות.
אנו
נביא בכתב ההגנה מסכת של עדויות, הצלבות, ארכיאולוגיה, נבואות ולוגיקה פשוטה של
דברים מתוחכמים ולאחר שנסיים, המסקנות יהיו ברורות לעיני כל - שהתורה הנה אמת
ושניתנה בידי אלוקים וכך ניטע את הבסיס לתורת ישראל.
המילה נסיים לא כל כך מתאימה מאחר ואלה אך דוגמאות בודדות כאמור, למעשה,
זוהי רק ההקדמה למבוא לפתיחה לתחילת מסע המופלא של חקר הפזל של היקום, פתיחת צוהר
לעולם קסום שתמיד היה שם...
ספתח : רגלים על
הקרקע
בתת פרק זה
נתוודע כיצד היהדות מורידה את רמת הויכוח מהרמה הרוחנית להוכחה גשמית - פשוטה של
היסטוריה (וכל זאת בהברקה אחת).
רגלים על הקרקע
בספר "הכוזרי"[1] שואל המלך הכוזרי את החכם הנוצרי והמוסלמי, במה הם מאמינים ? תשובתם היתה,
שהם מאמינים באלוקים שברא את העולם ושולט עליו. אך, כשהוא שואל את החבר (היהודי) שאלה זו, הוא עונה לו :
"אנו מאמינים באלוקים שהוציאנו ממצרים, עשה לנו מופתים, נתן לנו תורה בסיני,
הוליכנו במדבר והוריש לנו את ארץ ישראל .
אם נבחן את התשובות לעומק, נראה שהראשונה עוסקת
באמונה בדברים שבעלמא, במציאות רוחנית שקשה להוכחה - ואלו תשובת היהודי מדברת על
מאורעות היסטוריים פשוטים הניתנים להוכחה כלומר ידיעה.
היהודי, פשוט מוריד את סוג ההוכחה מרוחנית לגשמית, שאמנם יותר קל להוכיחה,
מאחר ולא עוסקים בדברים שברוח, אולם היא גם יותר מחייבת את נותן ההוכחה לתת את
הכלים לדעת., מפני שבהוכחה גשמית לא ניתן לתרץ את אי ראיתנו אותה במגבלותינו
הגשמיות. כמו להבדיל, מדתות אחרות שמתמקדות בשלב הרוחני בלבד.
אמונה מלשון אמון כמו חבר טוב שעל סמך ידיעה והכרות רבת שנים אתה יכול
לסמוך עליו .
כך גם אנו לאחר שנוכיח את הידיעה הגשמית, נוכל
להאמין גם לרוחניות שבדבר, כלומר, לאחר שנוכיח את יציאת מצרים ומתן תורה
כמאורע היסטורי נוכל אכן להאמין שאלוקים הוא בורא ושולט העולם כפי שמסר לנו בספר
התורה.
אגב אם נתעמק קצת נראה שהוכחה של מאורע היסטורי
למרות שנראית בנאלית הנה מסובכת מאין כמוה הנה למשל השואה, אלפי ניצולים עדיין
בחיים שלא לדבר על אלפי המשפחות שאיבדו מיקיריהן, המקומות ,הפושעים, העדים
והעדויות הכל עדיין אתנו ובכל זאת תעשית הכחשת השואה פורחת מעין כמוה כולל מוסדות
אקדמיים, בתי משפט, ובמיוחד ברשת האינטרנט. ואדרבה תנסה התביעה לבנות הוכחה מוצקה
שתאריך אלפי שנים לאירועים היסטורים אפילו בני זמנינו כמו השואה או מלחמת העצמאות.
בפרקים הבאים נציע אנו בקו ההגנה מודל הוכחה מענין ומוחלט להוכחת אירועים
שהתרחשו בעבר ו גם נראה שכל מנגנון ההוכחה קיים כבר בתורה. אכן משימה מסובכת אולם
אל דאגה מאחר ואנו עוסקים בדברים הניתנים בכלל להוכחה משימתנו הוקלה. אנו לא נגיע
לרמות של רמז, דרוש וסוד, אלא נתעסק אך בפשוטם של דברים.
למרות שהרעיונות שיועלו, שלובים אלה באלה, אנו ניצור הוכחה הדרגתית שבה
- כל שלב שיוכח עומד בפני עצמו, מוכיח רק את עצמו ומקדם אותנו אל השלב הבא.
הבה נתחיל...
